<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן ב'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
וכתב גאון ז"ל ישראל שהיה [נושה] בגוי והלך הגוי ומכר יין נסך והביא לו הדמים מותר. ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור ייני ומכר והביא לו דמיו אסור. מפני שהישראל רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו בחובו ואפילו היה סתם יינן. וכתב הר"ן ז"ל דוקא כשאין לו לאותו הגוי דבר אחר שיכול לפרעו ממנו אז נראה שרוצה בקיומו אבל אם יש לו מותר. ועוד אמרו הגאונים ז"ל ה"מ דאסור דוקא כשהוא יכול לכופו ולנגשו מיד וממתין לו עד שימכור אבל אי לאו הכי שרי דעל כרחיה ממתין ליה. וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל. עוד כתוב בתשובת הגאונים ז"ל דגוי בזמן הזה אינו עושה יין נסך וכן פרש"י ז"ל בפ' שני דיבמות דגוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הן ועל זה סומכין ליקח יין בחובות. עוד כתבו ז"ל יהודי שנתנו לו יין [נסך] בחובותיו אם קבלו אסור בהנאה ואם הניחו ישראל ברשות [גוי] מוכרו ישראל ברשות גוי מותר בדמיו. וכן נמי כתב הרמנ"ע ונתן טעם לדבריו מפני שהוא כמציל מידו והבעל התרומה ז"ל כתב ויין של ישראל שנגע בו גוי מותר בהנאה למכרו והמחמיר שלא ליקחנו מן הגוי בחובו תבא עליו ברכה. מ"מ אם נגע גוי ביינו של ישראל מוכרו לאותו גוי שנסכו. מאי טעמא שקיל מיניה דמי מה שהזיק לו כדאמר רב אשי וכן נכון לעשות. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
